תוך כדי הסריקות החלטתי לעשות טיול שורשים, הכל התחיל מהתמונה הבאה:

תמונת המחזור של סבא שלי (הוא הראשון בפינה השמאלית למעלה). החלטתי שהייתי רוצה לחפש קצת קצת מידע על המוקם שבו הוא למד.

הסתכלתי על הסמליל של אותו בית ספר, והחלטתי להקליד את זה בגוגל כדי לראות מה נשאר מבית הספר הזה…

אחרי שהקלדתי את שם בית הספר בגוגל – גיליתי שהוא עוד קיים…
פתאום קלטתי שדברים שם עוד נשארו ואני יכול לבוא לראות היכן סבא וסבתא שלי גדלו וחיו. כלומר, אותו גילוי הראה לי שזה לא רק היסטוריה אלא שבית הספר הזה קיים עד היום! (ותיארתי לעצמי שבטח יש עדו מקומות כאלה…).

לאט לאט אספתי עוד כתובות כדי ללכת ולראות מקומות שהיו משמעותיים בחיים של סבא וסבתא. כמובן שחלק כבר לא קיימים, אבל מה שהדהים אותי הוא שיש מקומות, כמו אותו בית ספר, שעדיין קיימים.

ואז, אחרי שראיתי שיש כבר כמה מקומות שעדיין קיימים וניתן לראות ובנוסף נאספו כמובן כל מיני כתובות – החלטתי שזה בדיוק הרגע הנכון לצאת לטיול שורשים…

את המסע הזה תיארתי כך: "אני נוסע להכיר את המשפחה שלעולם לא אפגוש".
רציתי "להכיר" אותם – לדעת היכן המשפחה שלי גדלה: איך נראה המקום שבו היא חיה, האוויר שהיא נשמה, לשמוע את השפה שבה היא דיברה, לראות את הנופים שהיא ראתה וכו'…
עד שלבסוף הגיעו הנאצים לצ'כוסלובקיה, התחוללה שם שואה וסבא וסבתא עלו ארצה.
ראיתי את זה כמו מעין תהום – שמצד אחד יש את צ'כיה (או צ'כולוסבקיה), מצד שני יש את ישראל – והתהום שמפרידה בניהם זאת השואה…
ואני רציתי להכיר את הצד השני.