האוצר מתחת לגשר

הסיפור עצמו

נוהג היה רבי שמחה בּוּנים מפְּשיסחָה לומר, כי כל חסיד הנוסע בפעם הראשונה לבקר איזה צדיק ולהיות בחברתם של חסידים, צריך תחילה לשמוע את הסיפור על רבי אַייזיק בן יוֹקְל' הלוא זה ר' אייזיק מקְרַקוֹב אשר בנה בעיר זו בית הכנסת הקרוי על שמו: "רֶבּ-אַייזיק-רֶבּ-יוֹקְל'ס שוּל."
וזהו הסיפור:
כמה פעמים חלם ר' אייזיק כי עליו לנסוע לעיר פּרַאג, ושם סמוך לחצר המלך מתחת לגשר, עליו לחפור באדמה, ואם יעשה כן ימצא אוצר גדול ויתעשר.
נסע ר' אייזיק לפראג והלך אל הגשר הסמוך לחצר המלך. אבל עמדו שם חיילים על משמרתם יומם ולילה, ופחד ר' אייזיק לחפור באדמה ולחפש את המטמון. מרוב צערו על הדרך הארוכה שעשה לשווא ועל שישוב לביתו בחוסר כול, החל ר' אייזיק לצעוד סמוך לאותו הגשר לכאן ולכאן, כשהוא עסוק במחשבותיו. כך עשה כל אותו היום, ורק כשירדה החשכה הלך לישון באכסניה. כך עשה גם ביום השני וביום השלישי. בשעת בוקר מוקדמת היה הולך אל המקום, מטייל ומשוטט בו, עסוק במחשבות קודרות, ורק לעת ערב היה עוזב את המקום.
הקצין הממונה על חיל המשמר שבמקום, הבחין ביהודי העני ההולך וסובב את הגשר יום יום, והוא כולו כפוף ונתון בצער גדול. קרא לו הקצין שיבוא אליו ושאל אותו במלים רכות: "מה אתה מחפש? ולמי אתה מחכה במקום זה כבר כמה ימים?"
סיפר לו ר' אייזיק את כל העניין, כיצד חלם כמה לילות ברציפות כי כאן טמון אוצר גדול, וכי למטרה זו טרח ובא עד פראג.
אז צחק הקצין ואמר לו: "האם היה כדאי שתיסע דרך ארוכה כל כך רק בגלל חלום? מי מאמין בכלל לחלומות? הנה גם אני חלמתי שעליי לנסוע לקְרַקוֹב, וכי שם ישנו אדם ששמו 'אַייזיק-רֶבּ-יוֹקְל'ס', ואם אחפור בביתו של יהודי זה תחת התנור והכיריים אמצא אוצר גדול. האם אפשר להאמין לחלומות? הלוא אין בהם ממש! ולחשוב כי לשם כך אסע עד קרקוב! ואתה – שטות גדולה עשית שבאת לכאן."
כששמע ר' אייזיק את דברי הקצין, הבין כי כל נסיעתו אל המקום לא הייתה אלא כדי שישמע דברים אלו, וידע כי האוצר אינו נמצא כאן אלא בביתו. כעת עליו לחפור בביתו ולחפש את האוצר.
חזר ר' אייזיק לביתו וחיפש תחת התנור והכיריים, ואכן מצא את האוצר והתעשר.
מכספו זה בנה את בית הכנסת הקרוי על שמו – "רֶבּ-אַייזיק-רֶבּ-יוֹקְל'ס שוּל".
"אכן כך הדבר," הוסיף ר' בּוּנים מפְּשיסחָה, "כל חסיד צעיר ראוי לו שידע, כי כשיגיע אל הרבי או הצדיק יגלה כי האוצר אינו שם, ואין לו דבר לחפש אצל הרבי, אלא בביתו. וכשיבוא אל ביתו – שם יחפש ויחפור ככל יכולתו, ובוודאי שימצא. כפי שנאמר: 'יגעת ומצאת – תאמין' (על פי תלמוד בבלי, מגילה, דף ו עמוד ב). ועוד נאמר: 'כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד' (דברים ל, יד). קרוב אליך הדבר – קרוב ממש!"

הטקסט של הסיפור לקוח מהאתר זושא.

המסרים של הסיפור

מבלי לנתח את הסיפור, אני הייתי רוצה להתייחס לשני מסרים עיקריים שהסיפור נותן

הראשון – האוצרות האמיתיים נמצאים אצלנו, כלומר, כאשר אנחנו מחפשים משהו – בד"כ התשובה תהיה אצלנו. או במילים אחרת, כאשר אנחנו רוצים לשנות או לתקן משהו אנחנו צריכים קודם כל להסתכל פנימה, ולהבין  שהשינוי מתחיל בתוכנו – ורק אז נגלה את ה"אוצר" האמיתי.
מקור נוסף מעניין לזה נמצא בספרו המרתק של ד"ר חיים שפירא – "קהלת הפילוסוף המקראי":

בעמוד 156 שפירא מביא את הסיפור "עננים" של טולסטוי (מתוך "חוג הקריאה"), בסיפור מדובר על אדם שנמצא בביתו בזמן שיש סערה גדולה בחוץ, הטיפות מתחילות לנזול פנימה, ומה שהאיש עושה זה שהוא יוצא החוצה וצועק על העננים שיזוזו…

המסר של הסיפור הוא שבמקום לתקן את הבית (את הבפנים), האדם רוצה לתקן את מזג האוויר (את הסביבה).

ובהמשך מופיע הקטע הבא:

רוב בני האדם מרגישים שעולמם הפנימי הוא אוקיאנוס רחב כל כך, שאין להם אומץ לחוקרו. ואולם, במוקדם או במאוחר יהיה עליהם לבקש בו את המקלט שאך לשווא חיפשוהו בעולם החיצוני… ובינתיים הם מבכרים לנסות ולהציל את נפשם של אחרים במקום להציל את נפשם שלהם. 

עמוד 157, שם

השני – בשביל אותם אוצרות שאנחנו מוצאים אצלנו אנחנו צריכים לעבור מסע. זהו גם מסר עמוק ולא פחות חשוב בעיני. הרי בסיפור החסידי שום דבר לא נמצא סתם, לכל דבר יש משמעות, אזי באמת עולה השאלה – למה רבי אייזק היה צריך לעבור את כל המסע הזה אם הוא היה יכול פשוט לחפור בביתו ולמצוא את האוצר? – התשובה היא שהסיפור הזה הוא בעיקרו חינוכי וזה בדיוק מה שהוא בא ללמד אותנו – שבשביל להגיע לאותם אוצרות, גם אם הם אצלנו, אנחנו צריכים לעבור מסע, גדול או קטן.

פעם עשיתי קורס בפילוסופיה ההודית שהעביר  ד"ר יוחנן גרינשפון, קורס מרתק מאוד שמלמד המון. באחת ההרצאות הוא סיפור לנו שע"פ הפילוסופיה ההודית – כל מסע מעלה אצלנו איזו שאלה מהותית – שאלה שיכולה או להרוס אותנו או לבנות אותנו (והמטרה של הספרות או הפילוסופיה ההודית היא לגרום לכך שנעבור מסעות, יעלו שאלות מהותיות ואז היא [הפילוסופיה] תלמד אותנו איך להיבנות מתוך אותן שאלות).
לפי מה שגרישנפון אמר, וזה באמת מעניין – אלו בדיוק משברים – אותן שאלות שעולות בעקבות המסעות הללו מביאות אותנו למשברים שיכולים לבנות אותנו או להרוס אותנו.

חשוב לציין שהמסע לא חייב להיות מסע פיזי (כלומר, נסיעה למקום מסוים), מסע יכול להיות איזו חוויה שאנחנו עוברים, כמו הצגה/ספר/סרט שגורמים לנו לתהות או מפגש עם מישהו או מישהי וכו'…
במילים אחרות, מה שזה אומר זה שבשביל למצוא את אותם אוצרות אנחנו צריכים לחוות כל מיני דברים, לעבור כל מיני חוויות שיגרמו לנו לשאול ולתהות – וכל בעצם נגיע אל האוצר (שימו לב שגם הסיפור למעלה מכיל תהיות של רבי אייזק, כמו זה שהוא הולך הולך אנה ואנה – כלומר, הוא מתלבט, מצוי בדילמה).

לסיכום הייתי אומר, שאחד הדברים החשובים בסיפור הוא לא רק לעבור מסעות בחיים, אלא לשאול את עצמנו אחרי כל מסע – מה למדנו ממנו, איזה אוצר(ות) מצאנו בעקבותו…