שואלים אותי לפעמים אם אני מנגן על משהו או שאלות דומות בסגנון…
לאחרונה הייתי בהרצאה של המנצחת ד"ר אתי תבל שסיפרה לנו על כמה לחשוב לנגן בכלי נגינה כלשהו וכמה שזה תורם לחיים.
האמת שזה מאוד הזכיר לי את הסיפור של סבא שלי – יהודה פולצ'ק ז"ל – ועל כמה שהמוזיקה הייתה חלק מהותי מחייו, וכמו שהוא אמר פעם לאמא שלי – שהוא חייב את חייו למוזיקה.
הקשר שלו למוזיקה התחיל כילד קטן שמתאמן שמונה שעות ביום (לפי מה שאמא שלי סיפרה לי)…
סבא יהודה ואמא שלו אולגה על יד הפסנתר בכפר שבו הוא נולד וגדל: קוסובה-הורה.
הנקודה שבה המוזיקה הצילה את חייו קרתה ב-12.7.1939 כאשר הוא נבחן לקונסרבטוריון בירושלים.
הוא נבחן בפראג על כינור (ככה סבתא שלי סיפרה לי), סיים את הבחינה בהצלחה, התקבל לקונסרבטוריון – וקיבל סרטיפיקט, ולכן הוא יכל לעלות ארצה, וכך בעצם ניצלו חייו.
אחד הדברים הכי מרגשים בהזמנה שלמעלה זה מה שכתוב בכתב היד: נ.ב. תביא את התווים שאתה יודע לנגן הכי טוב. (או משהו כזה).
המשפט הזה מאוד ריגש אותי, הבנתי שמי שכתב את זה בהזמנה (וזה לא משהו רשמי כמו שניתן לראות) הבין ככל הנראה שמדובר בחיים של סבא שלי ולכן הנחה אותו להביא את התווים שהוא יודע לנגן הכי טוב – כדי שהוא יצליח בבחינה ויקבל סרטיפיקט.
ההמשך היה כבר כאן בארץ…
אחרי שהוא עלה ארצה הוא התחיל לנגן בתזמורת המשטרה (בקלרינט) ובהמשך נתן שיעורים פרטיים בקלרינט בביתו שבירושלים.
סבא הוא הראשון משמאל עם הקלרינט.
אחד הדברים המרגשים היו שהוא לימד חלק מהתלמידים שלו בחינם. כלומר, לא דרש מהם כסף על השיעורים. הסיבה לכך הייתה שלא הייתה להם את היכולת לשלם והוא הבין שככה הוא יוכל לעזור להם.
כשהוא נפטר, בהלוויה ובשבעה, באו תלמידים שלו שסיפרו לנו כמה הוא עזר להם וכמה הוא הציל אותם בכך שהוא לימד אותם בחינם, כי זה נתן להם מקצוע לחיים…
שני מקרים שאני יודע עליהם:
- היה לו תלמיד שהיה לו פוליו (הוא היה מתנייד על כסא גלגלים). כל הזמן אותו תלמיד התלונן לסבא שלי שאין לו עבודה והוא לא יודע ממה הוא יתפרנס. אז סבא שלי לא רק לימד אותו לנגן, אלא הוא גם לימד אותו כיצד לתקן כלי נגינה, והבנתי שמאוחר יותר הוא התפרנס מזה בין השאר.
- היה עוד מישהו, בחור חרדי שהפך להיות נגן בלהקת כלי-זמר. סבתא שלי סיפרה לי פעם עליו שהייתה להם כוס מיוחדת בשבילו בבית, היות והוא לא יכל לשתות ולאכול מהכלים שלהם (בגלל הכשרות).
בלוויה שלו אותו תמלמיד בא וסיפר לי איזה צדיק סבא שלי היה ואיך הוא אהב אותו. מצורפת תמונה מאחת השמחות של אותו תלמיד…
סבא הוא זה שמוקף בעיגול הצהוב…לא מזמן, דוד שלי שלח לי את הסרטון הבא, שבו אלברט פיאמנטה מספר על המורה שלו למוזיקה יהודה פולצ'ק:
הקטע הזה ריגש אותי מאוד והזכיר לי איזה אדם מיוחד הוא היה (תחשבו שמצבם הכלכלי לא היה משהו – ולמרות זאת – הוא עדיין הסכים ללמד בחינם את אלו שרצו ללמוד ולא יכלו לשלם…).
ההרצאה של ד"ר אתי תבל מאוד הזכירה לי את הסיפור של סבא שלי כי זה היה פשוט מקסים לראות איך מה שהיא אומרת כל-כך נכון במבחן הזמן:
כי לא רק שהמוזיקה הצילה את סבא, העשירה מאוד את עולמו ונתנה לו פרנסה (הוא למד כלכלה ומסחר בפראג, אבל לא יכל להתפרנס מזה כאן בארץ ולכן נהיה מורה למוזיקה) – אלא היא גם הצילה אחרים והעשירה אותם מאוד.
קיבלתי המון ממהרצאה של ד"ר אתי תבל, אבל הין השאר היא הראתה לי משהו שסבא שלי לימד אותי, ואני מכליל את זה למשהו שהוא יותר ממוזיקה:
שאומנות, שהיא באה באמת מאיתנו, מהלב שלנו, היא יכולה, מלבד להעשיר את עולמנו ולעזור לנו – לעזור גם לאחרים ולמלא אותם.
המון המון תודה לך אתי יקרה על הרצאה מרתקת ותודה לך סבא על שיעור מדהים.
היום – ה-16.7.2021 עברו בדיוק 21 שנה מאז שסבי נפטר (לפי התאריך הלועזי). אני מאוד מתגעגע אליו ואל מי שהיה…
יהי זכרו ברוך! 🕯
ניתן לקרוא עוד על השורשים הצ'כיים שלי ועל איך שהתחלתי לחקור אותם כאן.
