כולנו למדנו בבית הספר על הסיפור המפורסם של דוד וגוליית שבו דוד החלש ניצח את גוליית החזק – ואמרו לנו כי הסיפור הזה בעצם מראה לנו כיצד החלש יכול לנצח את החזק.
מלקולם גלדוול כתב ספר מרתק שבו הוא טוען את ההפך – הוא טוען שהקרב הזה מלמד אותנו את ההפך הגמור – שדוד הוא החזק וגוליית היה החלש – ולכן הוא ניצח.
נשמע מוזר? תמשיכו לקרוא ותבינו…
גלדוול טוען, בצורה מאוד יפה שדווקא מי שהיה החזק בקרב הזה הוא דוד, הכיצד?
כי דוד ידע לקרא את המצב טוב יותר וידע בדיוק היכן נקודות החוזקה שלו, ואילו גוליית היה דווקא החלש היות והוא לא הבין את הסיטואציה ונלחם כמו שהוא היה רגיל להילחם.
גדלוול מדבר על הקרב הזה ולא מעט בתחילת הספר, והתמה (הרעיון המרכזי) של הספר בדיוק ממשיכה את מה שגלדוול טוען על הקרב:
שהמון פעמים, מי שנראה לנו חלש, יודע דווקא לקרוא את הסיטואציה מזווית אחרת שבו הוא נהיה החזק וכך הוא מנצח ב"קרב".
דוד ידע שאין לו סיכוי מול גוליית כאשר הם ילחמו חרב מול חרב – ולכן דוד, שהיה קלע – הבין שרק כך הוא יוכל לנצח… וזה אכן מה שקרה.
בהמשך הספר גלדוול נותן שלל דוגמאות שבהן הוא מראה כיצד מי שנחשבו ל"חלשים" הפכו להיות חזקים. מדוע? כי הם הבינו שאם הם יסתכלו על הסיטואציה מזווית אחרת – הם יגלו כוחות שלהם יש ולאחרים אין – מה שיתן להם כוח משמעותי ויהפוך אותם ל"חזקים"….
כך למשל, באחד הפרקים הראשונים בספר, הוא מספר על מאמן נבחרת בנות בכדורסל בארה"ב שהיה חסר ניסיון (מדובר על ליגת המכללות שם אם אני לא טועה), הרבה מאמנים שראו אותו צחקו וחשבו שאין לו סיכוי – כי אין לו בכלל ניסיון, אבל בסוף, אותו מאמן לקח את האליפות של ארה"ב עם נבחרת הבנות.
ולמה? כי גלדוול טוען כי דווקא בגלל חוסר הניסיון שלו הוא ראה את המשחקים בצורה אובייקטיבית יותר, ללא כל מיני דוגמות או מסורות שאיש לא העיז להטיל בהן ספק. ובדיוק בגלל הסיבה הזאת הוא הצליח לנצח חולשות של אחרים.
או למשל בפרק אחר, שבו הוא מספר על איך לפעמים דווקא זה שאנחנו לא מתקבלים למקום הכי גבוה ונחשב שאנחנו רוצים, מה שנקרא "המקום הכי טוב" (שמעיד לכאורה על חולשה היות ולא התקבלנו) – יכול דווקא להתגלות כחוזקה, כי אז, במקום ה"נמוך יותר" אנחנו יכולים לגלות דברים אחרים על עצמו, כמו למשל, תחושת ביטחון עצמי גבוה או יכולת מסוגלות אדירה ועל-ידי כך להצליח יותר – מה שנותן לנו יתרון משמעותי (וגלדוויל מביא גם דוגמאות לכך).
*כמובן שכאן אני כותב את זה בתימצות, אבל בספר עצמו יש סיפור מדהים אחרי זה ולכן אני שוב ממליץ לקרוא את אותו פרק 🙂
מה שבצעם גלדוויל אומר במהלך הספר, וזה מסר מאוד יפה וחשוב בעיני – שגם אם נראה לנו שאנחנו ה"חלשים" – אם ננסה לבחן את המציאות מזווית אחרת, נראה שאנחנו ככל הנראה החזקים, כלומר, שיש לנו נקודות חוזקה.
הספר כתוב בצורה מאוד פשוטה ויפה. אבל מה שכן, יש קטעים בספר שצריך לדעת את ההיסטוריה שעליה מדובר (למשל על הסכסוך בצפון אירלנד) כדי להבין עד הסוף את הסיפור ובמה מדובר. אבל גם אם לא מכירים את ההיסטוריה, המסר עובר בצורה יפה וברורה כך שאין מה לדאוג.
והנה שני ציטוט יפה מהספר:
"אבל עלינו לזכור שלעתים קרובות "הוגן" לפי ההגדרה שלנו הוא הדרך של אנשים בעלי זכויות יתר לסגור את הדלת בפני אלה שנמצאים בחוץ. לדוד לא היה מה להפסיד, ומכיוון שאין לו מה להפסיד, יש לו החופש לזלזל בכללים שאחרים קבעו." – מתוך "דוד וגוליית" מאת מלקולם גלדוול
הציטוט הזה הוא מבריק בעיני כי הוא מראה נקודה שחוזרת על עצמה בספר לפעמים במובע
אני ממליץ מאוד על הספר לאנשי חינוך, מדריכים, מנהלים, הורים, ולכל מי שרוצה לקרוא ספר על איך חולשה יכולה להוות יתרון עצום על אלו שחזקים יותר.
הספר הזה הוא בהחלט ספר משנה חשיבה ונותן לא מעט נקודות למחשבה לגבי מאבקים ולגבי המשאבים שיש לנו (לכל אחד מאיתנו) ובפרט בנושא של חזקים וחלשים.
דוד וגוליית מאת מלקולם גלדוול, בהוצאת "כנרת זמורה ביתן":
קישור לספר באתר ההוצאה, קישור לספר אתר "עברית".
