המלצות לדברים שונים כמו ספרים, סרטים, מקומות וכו'…
כולנו למדנו בבית הספר על הסיפור המפורסם של דוד וגוליית שבו דוד החלש ניצח את גוליית החזק – ואמרו לנו כי הסיפור הזה בעצם מראה לנו כיצד החלש יכול לנצח את החזק.
מלקולם גלדוול כתב ספר מרתק שבו הוא טוען את ההפך – הוא טוען שהקרב הזה מלמד אותנו את ההפך הגמור – שדוד הוא החזק וגוליית היה החלש – ולכן הוא ניצח.
נשמע מוזר? תמשיכו לקרוא ותבינו…
שניים מהתחומים שהכי מרתקים בעיני הם אסטרונומיה והיסטוריה של המדעים. אחת הסיבות שהתחום של ההיסטוריה של המדעים כל-כך מרתק בעיני זה כי הוא יכול ללמד אותנו לא מעט על עצמנו, ובפרט – ההיסטוריה של האסטרונומיה.
הספר של פרופ' צבי מזא"ה בהוצאת מאגנס שם זרקור על אחת התפניות הכי גדולות בהיסטוריה ובהיסטוריה של המדעים בפרט – המעבר מהמודל הגאוצנטרי (כדור הארץ במרכז מערכת השמש) למודל ההליוצנטרי (שבו השמש במרכז וכדור הארץ סובב סביבה).
לכאורה זה יכול להיראות מעבר פשוט, אבל האמת היא שהוא כלל בתוכו לא מעט מאבקים ותהיות, ואת זה פרופ' מזא"ה מסביר בצורה כל-כך יפה וברורה.
את השחקנית כרמל נצר, אשר יצרה את המופע "בירה ונזכירה" עם שני חבריה: בן יוסיפוביץ' ואודי ברינדט, הכרתי בזכות סבתא שלה – רות בונדי ז"ל, אשר התעסקה לא מעט בזיכרון השואה בדברים שכתבה, והמופע "בירה ונזכירה" הוא בהחלט, אם אפשר לומר בזהירות, המשך של אותו קו חשיבה של סבתה, רק בצורה תאטרלית.
אין שום עוררין על-כך שהשואה הייתה דבר מזעזע ובלתי נתפס, אבל השאלה איך נכון לזכור אותה היא שאלה רלוונטית וחשובה – ובדיוק כאן המופע "בירה ונזכירה" נכנס לתמונה.
המופע עצמו הוא בעיני שילוב של שני מושגים ש"מתנגשים":
הראשון – זיכרון השואה והחשיבות האדירה שלו.
השני – תרבות הרייטינג ותרבות הדיגיטל שבעצם שמות אותנו במרכז ואומרות לנו – תנסו למשוך כמה שיותר תשומת לב.
המופע, כמו שאני הבנתי אותו, עוסק בשאלה:
אילו מבין שני הערכים באמת מעניין אותנו בזיכרון השואה?
הספר "רצינות ההומור" (מאת רות בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 160 עמודים), הוא הספר הראשון שקראתי במלואו על צ'כיה (או יהדות צ'כיה) והספר הראון שקראתי של רות בונדי ז"ל.
אני מודה שבהתחלה קצת חששתי – חשבתי שלמרות שהספר עצמו הוא קטן, הוא יכול להיות כבד או "חופר" מדי (כי בכל אופן – אמרתי לעצמי כמה כבר אפשר לכתוב על ההומור הצ'כי?). אבל מהר מאוד התבדתי והבנתי איזה ספר מעולה וחשוב זה ואיך רות בונדי ז"ל כותבת מדהים 
.
מה גם שמאוד היה לי חשוב לקרוא ספר על צ'כיה ולהבין קצת יותר על המדינה הזאת – ובפרט דרך ההומור שלה (שזאת דרך מעניינת ללמוד על היסטוריה של מדינה).
