את השחקנית כרמל נצר, אשר יצרה את המופע "בירה ונזכירה" עם שני חבריה: בן יוסיפוביץ' ואודי ברינדט, הכרתי בזכות סבתא שלה – רות בונדי ז"ל, אשר התעסקה לא מעט בזיכרון השואה בדברים שכתבה, והמופע "בירה ונזכירה" הוא בהחלט, אם אפשר לומר בזהירות, המשך של אותו קו חשיבה של סבתה, רק בצורה תאטרלית.
אין שום עוררין על-כך שהשואה הייתה דבר מזעזע ובלתי נתפס, אבל השאלה איך נכון לזכור אותה היא שאלה רלוונטית וחשובה – ובדיוק כאן המופע "בירה ונזכירה" נכנס לתמונה.
המופע עצמו הוא בעיני שילוב של שני מושגים ש"מתנגשים":
הראשון – זיכרון השואה והחשיבות האדירה שלו.
השני – תרבות הרייטינג ותרבות הדיגיטל שבעצם שמות אותנו במרכז ואומרות לנו – תנסו למשוך כמה שיותר תשומת לב.
המופע, כמו שאני הבנתי אותו, עוסק בשאלה:
אילו מבין שני הערכים באמת מעניין אותנו בזיכרון השואה?