שואלים אותי לפעמים אם אני מנגן על משהו או שאלות דומות בסגנון…
לאחרונה הייתי בהרצאה של המנצחת ד"ר אתי תבל שסיפרה לנו על כמה לחשוב לנגן בכלי נגינה כלשהו וכמה שזה תורם לחיים.
תגית: צ'כוסלובקיה
אני הולך לקבל את פניהם של סבא וסבתא….
חוויות ממסע תגלית עם הצ'כים - אוגוסט 2015
"זה קצת מוזר." אני אומר לעצמי.
אני עומד שם, בנמל חיפה, בשמש הקופחת של אוגוסט ומביט אל עבר הים. עוד מעט תגיע אוניה עם עולים חדשים ארצה שעליה בין השאר ישנם צעירים מצ'כוסלובקיה ובניהם סבא וסבתא שלי.
אותם אנשים אשר ברחו מהזוועות באירופה ונמלטו ארצה. הם השאירו שם משפחה, חברים, תרבות, זכרונות – בקיצור – חיים שלמים. עזבו הכל והחליטו לעלות ארצה (או יותר נכון ההורים החליטו בשבילם). אלו אנשים שרק שמעו על הארץ הזאת – "ארץ ישראל" מסיפורים, קראו עליה בעיתונים ובספרים ולמדו עליה בבית הספר – אבל כף רגלם מעולם לא דרכה כאן. זאת הפעם הראשונה בשבילם שהם מגיעים לארץ שעליה שמעו כל-כך הרבה.
אני עומד שם ורואה את האוניה מתקרבת, אני מדמיין את סבא וסבתא עליה, זוג צעיר שעוד לא מכיר זה את זו ועוד לא מבין לאן בדיוק הוא הגיע.
קצת לפני שהיא עוגנת נשמע הצופר בחוזקה ובמקביל נשמעות קריאות נרגשות מכל עבר – מאלו שנמצאים על האוניה ומאלו הנמצאים על הרציף יחד איתי ומחכים כמוני לאותם אנשים.
האוניה עוגנת והם יורדים, כל אחד עם המזוודה שלו. בין האנשים אני רואה את סבא וסבתא שלי נותן להם יד והולך איתם לאיזו פינה שקטה.
(האוניה "גלילא", שעליה סבא וסבתא עלו ארצה)
המלצה על הספר "רצינות ההומור"
הספר "רצינות ההומור" (מאת רות בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 160 עמודים), הוא הספר הראשון שקראתי במלואו על צ'כיה (או יהדות צ'כיה) והספר הראון שקראתי של רות בונדי ז"ל.
אני מודה שבהתחלה קצת חששתי – חשבתי שלמרות שהספר עצמו הוא קטן, הוא יכול להיות כבד או "חופר" מדי (כי בכל אופן – אמרתי לעצמי כמה כבר אפשר לכתוב על ההומור הצ'כי?). אבל מהר מאוד התבדתי והבנתי איזה ספר מעולה וחשוב זה ואיך רות בונדי ז"ל כותבת מדהים 
.
מה גם שמאוד היה לי חשוב לקרוא ספר על צ'כיה ולהבין קצת יותר על המדינה הזאת – ובפרט דרך ההומור שלה (שזאת דרך מעניינת ללמוד על היסטוריה של מדינה).