אחרי שהייתי מספר פעמים בפראג, החלטתי לרשום כמה המלצות לאתרים שכדאי לבקר בהם.
מדובר במקומות שחלקם מוכרים וחלקם פחות.
יש המלצות ל: תצפיות, פארקים, אזורים להליכה, מלונות.
(בשביל לראות אותם צריך להיכנס לרשומה…).
תגית: צ'כיה
פוסטים שקשורים לצ'כיה: בין אם זה לשורשים הצ'כיים שלי או לדברים כללים יותר כמו ספרות או תרבות (או מקומות וסיפורים).
הקשר שלי למוזיקה…🎵
שואלים אותי לפעמים אם אני מנגן על משהו או שאלות דומות בסגנון…
לאחרונה הייתי בהרצאה של המנצחת ד"ר אתי תבל שסיפרה לנו על כמה לחשוב לנגן בכלי נגינה כלשהו וכמה שזה תורם לחיים.
אני הולך לקבל את פניהם של סבא וסבתא….
חוויות ממסע תגלית עם הצ'כים - אוגוסט 2015
"זה קצת מוזר." אני אומר לעצמי.
אני עומד שם, בנמל חיפה, בשמש הקופחת של אוגוסט ומביט אל עבר הים. עוד מעט תגיע אוניה עם עולים חדשים ארצה שעליה בין השאר ישנם צעירים מצ'כוסלובקיה ובניהם סבא וסבתא שלי.
אותם אנשים אשר ברחו מהזוועות באירופה ונמלטו ארצה. הם השאירו שם משפחה, חברים, תרבות, זכרונות – בקיצור – חיים שלמים. עזבו הכל והחליטו לעלות ארצה (או יותר נכון ההורים החליטו בשבילם). אלו אנשים שרק שמעו על הארץ הזאת – "ארץ ישראל" מסיפורים, קראו עליה בעיתונים ובספרים ולמדו עליה בבית הספר – אבל כף רגלם מעולם לא דרכה כאן. זאת הפעם הראשונה בשבילם שהם מגיעים לארץ שעליה שמעו כל-כך הרבה.
אני עומד שם ורואה את האוניה מתקרבת, אני מדמיין את סבא וסבתא עליה, זוג צעיר שעוד לא מכיר זה את זו ועוד לא מבין לאן בדיוק הוא הגיע.
קצת לפני שהיא עוגנת נשמע הצופר בחוזקה ובמקביל נשמעות קריאות נרגשות מכל עבר – מאלו שנמצאים על האוניה ומאלו הנמצאים על הרציף יחד איתי ומחכים כמוני לאותם אנשים.
האוניה עוגנת והם יורדים, כל אחד עם המזוודה שלו. בין האנשים אני רואה את סבא וסבתא שלי נותן להם יד והולך איתם לאיזו פינה שקטה.
(האוניה "גלילא", שעליה סבא וסבתא עלו ארצה)
המאבק הבלתי פוסק על עצם הקיום לימד את היהודים להחזיק מעמד, לחפש מחדש דרכי קיום, לא להרים ידיים. ומה שחשוב לא פחות: תנאי החיים והמסורת לימדו אותם שלא לקבל דוֹגמוֹת בצורה עיוורת, אלא להקשות קושיות, להביע ספקות, למצוא הסבר אישי, אף כי דווקא אינדיווידואליות זו הביאה לעוינות ומאבקים פנימיים רבים. נכון, גם בין היהודים תמיד נמצאו חסידים שוטים של איזה משיח שקר, אם יהיה זה שבתאי צבי או יוסיף סטלין. וגם כיום, ובעיקר בישראל, יש חסידים ומעריצים כנועים של איזה רב מחולל ניסים, שפסיקתו קודש, אבל הספקנים עדיין לא פסו מן העולם.
זו בשבילי הירושה המשפחתית הגדולה מכולן: לא לתת לאף אחד לחשוב במקומי, להכתיב לי השקפות. אין כמו תחושת החירות לחשוב על-פי דרכי.לא רק קפקא והגולם, מאת רות בונדי ז"ל, עמוד 15
מתוך הספר "לא רק קפקא והגולם" מאת רות בונדי ז"ל
המלצה על הספר "רצינות ההומור"
הספר "רצינות ההומור" (מאת רות בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 160 עמודים), הוא הספר הראשון שקראתי במלואו על צ'כיה (או יהדות צ'כיה) והספר הראון שקראתי של רות בונדי ז"ל.
אני מודה שבהתחלה קצת חששתי – חשבתי שלמרות שהספר עצמו הוא קטן, הוא יכול להיות כבד או "חופר" מדי (כי בכל אופן – אמרתי לעצמי כמה כבר אפשר לכתוב על ההומור הצ'כי?). אבל מהר מאוד התבדתי והבנתי איזה ספר מעולה וחשוב זה ואיך רות בונדי ז"ל כותבת מדהים 
.
מה גם שמאוד היה לי חשוב לקרוא ספר על צ'כיה ולהבין קצת יותר על המדינה הזאת – ובפרט דרך ההומור שלה (שזאת דרך מעניינת ללמוד על היסטוריה של מדינה).
לכבוד יום ההולדת של סבתא שלי – ציטוט יפה מאת טומאש מסריק
היום לפני 95 שנה בדיוק סבתא שלי, עליזה פולצ'ק (לבית פופר) נולדה בפראג.
המון פעמים היא הייתה מספרת לי על טומאש מסריק – אבי האומה הצ'כוסלובקית.
היא הייתה מספרת לי על כמה הוא אהב יהודים ואיך הוא תמיד תמך בקהילה היהודית של צ'כוסלובקיה.
אבל מה שהיה יותר מעניין זה היה הסיפור שלה כיצד מסריק, נשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה, נהיה אוהד גדול של היהודים:
היא הייתה מספרת שמסריק גדל בבית אנטישמי, עד שיום אחד, במחנה קיץ שהשתתף בו בצעירותו – השתתף גם ילד יהודי אחד, שפתאום שנעלם.
הם תהו מה קרה לו, והלכו לחפש אותו, עד שלבסוף מצאו את אותו ילד יהודי מתפלל.
מסריק אמר שזה לא ייתכן. לא ייתכן שילד מתפלל מבלי שישלמו או יכריחו אותו לעשות כך.
הוא החליט שהוא צריך ללמוד יותר על היהדות ואחרי שהוא חקר ולמד על היהדות, הוא גילה שכל מה שלימדו אותו בבית על היהדות היה שקר.
לפני כמה שנים, בפברואר 2015, פגשתי את פאר פרידמן, מורה בבית הספר היהודי בפראג אשר מתרגם ספרים מצ'כית לעברית ובעיקר את ספריו של קארל צ'אפק.
כמובן שסיפרתי לו על מה שסבתא שלי סיפרה לי והוא אמר לי שזה קטע מתוך ספר של צ'אפק שבו הוא מראיין את מסריק על כל מיני נושאים ובין השאר על יחסו ליהודים.
הוא הסכים בנדיבותו הרבה לתרגם לי את הקטע המדהים הזה והנה הוא כאן. כמובן שהסיפור עצמו קצת שונה…:
